האגמים הגדולים של אפריקה (בסוואהילי: Nchi za Maziwa Makuu) הם מערכת של אגמים כחלק מאגמי הבקע הסורי-אפריקני, המצויים בבקע מזרח-אפריקה. הם כוללים את אגם ויקטוריה, אגם המים המתוקים השני בגודלו בעולם, ואגם טנגניקה שהוא אגם המים המתוקים השני בנפחו ובעומקו. מדינות הכלולות באזור זה הן בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, רואנדה, טנזניה ואוגנדה^[1]. האגמים הגדולים של אפריקה מנוקזים לשלושה אזורי ניקוז (למעט טורקאנה שהוא בעל ניקוז פנימי) - הנילוס הלבן (עד לים התיכון), נהר שייר (עד לזמבזי, ומשם למצר מוזמביק) ונהר קונגו (עד לאוקיינוס האטלנטי).

להלן האגמים הגדולים של אפריקה (מהגדול לקטן):

• אגם ויקטוריה
• אגם טנגניקה
• אגם מלאווי
• אגם טורקנה
• אגם אלברט
• אגם רוקווה
• אגם מוורו
• אגם קיוו
• אגם אדוארד

יש הכוללים אך ורק את אגמי ויקטוריה, אלברט ואדוארד בקבוצת אגמים זו, בשל היותם היחידים שמתנקזים אל הנילוס הלבן. אגם קיוגה, גם הוא כלול כחלק מהמערכת, אך נהוג לא להחשיבו כאחד האגמים הגדולים בשל היותו קטן יחסית.

כאמור, המדינות הגובלות באגמים אלו הן בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, רואנדה, טנזניה ואוגנדה. השפה המדוברת ביותר באזורים אלו היא הסוואהילי^[2].

בשל צפיפות האוכלוסייה, האזור היה לאורך שנים מאורגן במספר ממלכות קטנות. העיקריות שמביניהן היו רואנדה, בורונדי, בוגנדה, ובוניורו. בניגוד למרבית שטחי אפריקה שמדרום לסהרה, כאן הגבולות המסורתיים תוחזקו על ידי המעצמות הקולוניאליות, וחלקן נותרו במסגרות שונות עד היום.

האירופאים החלו להתעניין באזור בעקבות חיפוש מקורו של הנילוס. הראשונים שהגיעו לאזור היו מיסיונרים שזכו להצלחה מוגבלת בקרב המקומיים, אך פתחו את המרחב להתיישבות קולוניאלית עתידית. האזור הושפע בהמשך מסדרה של מגפות הרסניות שפגעו בבני האדם ובבעלי חיים. אמנם אזור זה נתפס כבעל פוטנציאל, אך בעשורים האחרונים נפגע על ידי מלחמות אזרחים וסכסוכים, שגרמו לעוני רב.

• אגמי הבקע הסורי-אפריקני

מדיה וקבצים בנושא האגמים הגדולים של אפריקה בוויקישיתוף

• האגמים הגדולים של אפריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)